מה לעשות עם כעס? במה הוא מועיל? מה לעשות כשהילד מרבה לכעוס? בוכה, מתפרץ, זורק את עצמו, אפילו על דברים שנראים לסביבה כשוליים?
הכעס הוא חלק מהמערכת ההישרדותית שלנו, ויש לו תפקיד מאוד חשוב: הוא משדר לסביבה שלא כדאי להתעסק איתנו, שמישהו עבר את הגבול ואינו פועל בהתאם לציפיות שלנו ממנו. הכעס יכול להיות על עצמינו, כאשר אנחנו לא מצליחים לעשות משהו כפי שרצינו. כמו כן, הכעס יכול להיות מנוף לפעולה. הרבה פעמים כאשר אנשים מאוד כועסים, הם מחליטים לשנות דברים ולפעול (לדוגמא: אם אני כועס על הממשלה שלי ומאוכזב ממנה, אני יכול להחליט לצאת להפגין).
לרוב הכעס הוא רגש שניוני (מהמילה שני, מצטרף או נלווה לרגש אחר) - רגש שמסתיר רגש אחר, כמו עלבון, עצבות, קנאה, חרדה או תסכול.
מתי הכעס כבר לא משרת אותנו? כאשר ישנן התפרצויות כעס או זעם גדולות, כאשר הכעס משתלט עלינו ואנחנו מתחילים לקלל, לגדף או אפילו לזרוק ולהטיח דברים. הכעס גם יכול להיות מופנה פנימה כלפי עצמינו, להביא להתנהגויות פאסיביות-אגרסיביות, התעלמות וכו'.
בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אני עובדת על וויסות רגשי, משמע שהמטופל ידע לווסת ולשלוט ברגשות שלו. ביחד אנו בודקים על מה הכעס? האם "מסתתר" או "מתחבא" רגש נוסף? בדיקה האם הכעס משרת אותי? מה הרווחים שלי ממנו? מה אני מפסיד בגללו? האם עוצמת הכעס שלי תואמת את ההתנהגות? איך אפשר להתנהג בצורה אחרת, אפקטיבית יותר?
צריך לזכור שיש מקום לכל הרגשות, וכל הרגשות שלנו חשובים, לא נרצה לבטל אף רגש! נרצה לדעת לווסת את הרגשות ולנהל אותם בצורה מיטבית, יעילה ומקדמת