בתקופה זו אנחנו מוצפים בחדשות בנושא הקורונה. הקורונה הספיקה לשנות את שגרת חיינו, ותעשה זאת עוד זמן מה. חלק מהדאגות שעולות אצלינו הן מחשבות על חולי ועל מוות. כל יום סופרים באמצעי התקשורת נדבקים חדשים, חולים קשה ומונשמים. סיפורים קורעי לב על א.נשים שנדבקו, שיצאו מהמחלה ועל כאלה שנפטרו. נדמה שסיפורי החולי והמוות אופפים אותנו 24/7.

​

הרבה א.נשים מגיעים אלי עם מחשבות מטרידות, דאגות, חששות וחרדות רבות, הולכות ומצטברות על התקופה הנוכחית, שהיא כה מאתגרת וקשה. כל מה שהם רוצים זה "רק לא לחשוב את המחשבות האלו" או "להרגיש טוב ולא להיות בחרדה". נראה להם שניסו כבר את הכל: הם ניסו להתעלם מהמחשבות הטורדניות שלהם, לחשוב עליהן כמה שפחות, הם ניסו להסיח את דעתם מהן, לעשות דברים אחרים והרבה- חלק מהדברים עזרו מעט, בעיקר לטווח הקצר, אבל אז הם הותשו מהמאמץ. וכל פעם שחשבו על לשבת רגע ולנוח, המחשבות כאילו "קפצו" עליהם והטרידו את מנוחתם. הם מרגישים כאילו שהם בכלא פנימי של התודעה שלהם.

​

לחילופין, חלקם ניסו להילחם במחשבות שלהם ולומר להן שהן לא נכונות! ש"לי זה לא יקרה". גם זה לא עזר, כי הם לא האמינו למה שאמרו לעצמם. "באמת לי זה לא יקרה? איך אני בעצם יודעת?... אני לא באמת יודעת". הספק התחיל לחלחל לו... "אולי לי זה דווקא כן יקרה...?"

​

חשוב לדעת שחרדה היא רגש שרוצה עוד ועוד מאיתנו. היא רוצה לגדול, לצמוח ולשגשג. בדרך כלל, בהתנהלות שלנו עם חרדה, אנחנו עושים את ההיפך ממה שרצוי. ברב הפעמים, התגובה הטבעית שלנו אליה (התעלמות או מאבק), מחזקת אותה ונותנת לה את מה שהיא מבקשת ורוצה כדי לגדול.

​

בנוסף, אחד מהדברים שגם רובינו יודעים הוא, שכדי להתגבר על חרדה, אני גם צריכה לעמוד מולה, להתמודד ולהיחשף מול הגורם המאיים. זה הרי הגיוני וברור לנו, שמי שרוצה להתגבר על החרדות שלו מכלבים לדגמה, בסופו של דבר יהיה צריך להיפגש עם כלב ולראות שהשד, או במקרה שלנו הכלב, לא כזה מפחיד.

​

אבל מה בנוגע למחשבות טורדניות ושליליות?

​

ראשית כל, כדאי לדעת שלא טוב להתעלם מהמחשבות שלנו. זה גם לא כל כך אפשרי. כמו שאם אומר לכם: "לא משנה מה תעשו, רק אל תחשבו על הפיל הוורוד בחדר", בוודאי שמאותו רגע אתם תחשבו על הפיל הוורוד שבחדר. התעלמות ממחשבות לא גורמת לרגשות שלי להיעלם, אלא להיפך! ככל שאנסה להתעלם, הן יגיעו בעוצמות גבוהות יותר.

​

גם הסחות דעת לא תמיד עוזרות, או יכול להיות שהן עוזרות לפרקים, לטווח הקצר. הסחות דעת יכולות להיות דבר נהדר, אבל לא כדי לברוח מהחרדה, אלא כעשייה אמיתית ועיסוק שלי בדברים אחרים מלבד המחשבות. במידה ואני בוחרת בהסחת דעת, אני לא רוצה לחשוש מהרגע שבו כבר לא אהיה עסוקה ואתחיל לחשוב על דברים, כי הרי אז, אני אהיה בחרדה מהחרדה. אנחנו יכולים לחשוב על הרגע הזה שבו אנחנו נכנסים למיטה, רוצים לישון ומחכים שנצליח להירדם. רק שאז המחשבות שלי באות, מציפות אותי וטורדות את מנוחתי.

​

מה אפשר לעשות עם המחשבות האלו? איך אפשר לא להיות בחרדה תמידית בתקופה הנוכחית? מה כן עוזר?

​

אחד הדברים החשובים והמועילים ביותר לעשות הוא לקבל את החרדה שלי. לדעת שהיא הגיעה, לומר לה "שלום, הנה את. הגעת. אני יודעת שאת כאן." לא להיאבק בה, לא להתעלם ממנה, אלא פשוט לקבל אותה. לקבל את החרדה שלי ולשים לב למה שקורה לי. אני יכולה לשים לב למחשבות שעוברות לי בראש, לדעת שהן שם, ולתחושות הגופניות שלי- האם הדופק שלי מהיר, יובש בפה, כאב בטן או גלי חום מציפים אותי?

​

ישנן מטאפורות רבות לאופן בו אני יכולה להתייחס למחשבות שלי. דרך אחת היא שאני יכולה לחשוב על המחשבות הטורדניות שלי כאילו הן היו כמו רעש רקע תמידי. תארו לעצמכם את השלג על מסך הטלוויזיה (שחור-לבן). אפשרות אחת היא ממש להקשיב לרעש הזה של הטלוויזיה, ולשמוע רק אותו, למקד את כל תשומת הלב שלי בו ובכמה שהרעש הזה מעצבן אותי ומפריע לי. אפשרות אחרת היא לשים לב שהרעש הזה שם ברקע, לדעת שהוא שם, הוא לא נעים, אבל אני לא חייבת להפנות את כל תשומת הלב שלי אליו. הרעש נשאר אותו רעש, אך היחס שלי כלפיו השתנה, וההשפעה שלו על חיי משתנה.

​

דרך נוספת היא לחיות ב"כאן ועכשיו". מה זה אומר בעצם? המשמעות של העניין הוא לחזור לעצמי, לחזור לרגע של תשומת לב להווה. בדברים הקטנים של החיים להתחיל ולחזור לעצמי ולמה שהחושים שלי קולטים ברגע ההווה עצמו. בעמידה, בישיבה או בשכיבה, לקחת נשימות עמוקות ולשים לב למחשבות שלי, לדעת שהן שם (אך לא להתעלם או להיאבק בהן) לתת להן להגיע, לעצור ולחלוף; לשים לב לתחושות הגופניות שלי, לסרוק מה שקורה לי בגוף; להסתכל על מה שסובב ומקיף אותי (אם זה החדר שלי, המטבח, חוף הים, רחוב) ולשים לב למה שיש סביבי: מה אני רואה, מה אני שומעת ומה אני מריחה? המטרה היא להחזיר את השליטה על הגוף שלי, להיות נוכחת ולמקד את תשומת הלב במה שסביבי.  

​

דרכים אלו הן לא שינוי המחשבות שלנו ממחשבות שליליות למחשבות חיוביות, אלא שינוי הגישה וההתייחסות לחרדה, כדי לשפר את איכות החיים.