משבר הקורונה: כיצד להפחית חרדה אצל ילדים וילדות?

 

​

​

בתקופה זו אנחנו מוצפים בחדשות בנושא הקורונה. הקורונה הספיקה לשנות את שגרת חיינו, ותעשה זאת עוד זמן מה. אצל רבים מאיתנו עולות מחשבות מטרידות ודאגות רבות, כמו: מה יהיה? מתי זה יסתיים? מתי נחזור כבר לשגרה? מה יהיה עם הפרנסה שלי? מה יהיה עם ההורים שלי? עם סבא וסבתא? מתי אראה את החברים והחברות שלי?

​

זו תקופה של הרבה חוסר וודאות וספקולציות.

פעמים רבות אנחנו עדים לנוהל מסוים בבוקר, ועד הערב

ההנחיות כבר שונו. וכך, ככל שהמצב פחות ברור וידוע,

רף החרדה עולה. בנוסף, רבים מאיתנו דואגים לילדים ולילדות

שלנו ורוצים להפחית את החרדה גם אצליהם. כיצד ניתן לעשות זאת?

​

       ראשית כל, חשוב לדבר עם הילדים שלנו, להסביר ולתווך להם את המצב, כל ילד לפי גילו. אל תחששו לשמוע שהם מפחדים או מבוהלים, בתקופה כזו זה הגיוני מאוד. תנו תוקף לרגשות שלהם, ונסו לא לבטלם במשפטים כמו: "זה לא מפחיד" או "לא יקרה לנו כלום." שאלו אותם איך הם מרגישים? האם הם מפחדים? אם כן, שאלו מה הם חושבים שיעזור להם לפחד פחות? מה אנחנו יכולים לעשות? מה הם יכולים לעשות? טוב לשמוע מה מלחיץ ולדבר על הדברים. אנחנו בדרך כלל רוצים ישר להרגיע ולהיות בתחושה של פעולה (doing), אבל חשוב קודם כל להקשיב ולהיות (being) עם הילדים שלנו. להיות אמפטיים לרגשות שלהם ולנרמל את המצב, שהוא אכן מצב אחר, ועלול להיות מפחיד. לתת מקום לפחד ולא לנסות לסלק אותו מיד. הפחד שם, גם אצלינו, וטוב לומר זאת גם לילדים שלנו.  

​

       זכרו שהילדים שלנו קודם כל מסתכלים עלינו ועל התגובות שלנו, איך אנחנו מתייחסים לנושא, מה אנחנו אומרים או לא אומרים, איך אנחנו מתנהגים ומסיקים משם מסקנות. לא תמיד המסקנות שהם מסיקים, הן המסקנות שרציתי להעביר. בדרך כלל מה שישלימו במחשבות שלהם, גדול ומפחיד יותר מהמציאות. לכן חשוב לדבר על הנושא, לתת מקום לכל שאלה או תהייה. 

​

       אחרי שנתנו מקום לרגשות והתחושות, היינו אמפטיים כלפם ונרמלנו את הפחד שלהם, אנחנו יכולים לראות מה אפשר לעשות בתקופה הזו  כדי להוריד את הסיכון לחלות, וגם כדי ליצור שגרה חדשה. חלקינו הגדול כבר ייצר שגרה חדשה, שהיא בעצם הזדמנות למנף את המצב הנוכחי: להיות יצירתיים, לסמוך עלינו ועל הילדים והילדות שלנו. לשאול אותם לרעיונות שלהם, להצעות שיש להם להציע, לחשוב ולתכנן איתם ביחד את השגרה החדשה, לראות מה הם רוצים לעשות. ברגע שאני נותנת לילדים שלי מקום להחליט על סדר היום, אני מעבירה להם מסר שהם חשובים, שיש להם משמעות, שהם בעלי ערך ומשמעות. אני פונה לכוחות ולחוזקות שלהם.

​

       חשוב לא ליפול למקומות של "איזה מסכנים, הם לא רואים את החברות והחברים שלהם, קשה להם עכשיו, אז נוותר להם, לא נדרוש מהם…", כי אז המסר שאנחנו  מעבירים הוא של חוסר כוחות ויכולת- "הם מסכנים ולא יכולים…" לכן, המשיכו גם בתקופה הזו לבקש ולדרוש דברים, לצפות ולא לוותר (כמובן הכל באופן מאוזן וקשוב). כן, זה קשה. כן, המצב לא פשוט, אבל גם במצב הלא פשוט הזה שכולנו בו, יש ציפיות ודרישות.  

​

        שמירה על קשר עם החברים והחברות: יש לנו היום דרכים רבות ומגוונות לשמור על קשר- אם זה דרך שיחות זום קבוצתיות, שיחות טלפון או בוואטסאפ. מומלץ לעשות שיחות טלפון אישיות עם חבר או חברה אחת בנוסף לשיחות הקבוצתיות, לשמוע קול של חברה אחת שממש שואלת אותי לשלומי ולהיפך. 

​

       גמישות מחשבתית: כפי שחשוב לייצר ולשמור על שגרה (כי שגרה עושה לי סדר, אני יודעת מה צריך לבוא, מתי, מה יש לעשות, מה מצפים ממני, ציפיות שלי מהסביבה וכו'..) כך גם חשוב מאוד "לשבור שגרה". בימים כהרגלם, השבוע שלנו מחולק לימי חול שבהם הולכים לגן, לבית ספר, לעבודה ושישי שבת, בהם יש ארוחות חגיגיות, מפגש עם משפחה, חברים, טיולים, סרטים, הצגות ועוד. בימים אלו, כשכל הימים שלנו נראים קצת אותו הדבר, חשוב "לשבור שגרה" בדברים קטנים. לראות סרטים בצהריים, להתקלח בבוקר במקום בערב, לאכול ארוחת בוקר בצהריים כו'... כל הדברים האלו גורמים לגמישות מחשבתית, לדעת להגמיש את עצמינו, ולהסתגל למצב חדש. 

​

       מיינדפולנס: למדו את הילדים שלכם (ואת עצמכם) "לחיות את הרגע", לשים לב לחוויה כפי שהיא עולה ברגע ההווה, ב"כאן ועכשיו". להיות פחות עסוקים במחשבות של "מה יהיה?", "מתי נעבור את זה?" אלא לשים לב לכל פעולה שאני עושה ברגע ההווה. בתקופה זו אנחנו מאוד מוטרדים ממה שיקרה בעתיד. נראה שהמחשבות שלנו רצות לבד, שהן נמצאות כמו במצב של "טייס אוטומטי". נסו להתרכז ברגע ובפעולה אחת שאתם עושים ורק בה, ופחות להיות על "אוטומט".

​

מאחלת לכולנו המשך שגרה שמחה, בריאה וחוסן נפשי.

​