לפני כמה שבועות הגיעו אלי לקליניקה זוג הורים מקסימים. הם סיפרו לי שבכל פעם שהם מרגישים שבתם עלולה להיות עצובה או מאוכזבת מעניין כלשהו, הם מיד מנסים להסיח את דעתה מכך; אם זה דרך קנייה של משהו שרצתה, או לעשות איתה משהו כייפי. בזמן האחרון עלה הנושא של אמא של חברה טובה של הילדה, אשר גוססת והם אינם יודעים איך לדבר על כך עם בתם.  

כמה זה מפחיד אותנו כהורים לדבר על נושאים עצובים כמו מחלות, אובדן, מוות ועל סבל בכלל. הורים רבים נמנעים מלדבר עם ילדיהם על נושאים אלה, כי הם רוצים לשמור ולהגן עליהם מהמציאות המורכבת והלא פשוטה: מהסבל שקיים בעולם ומחוסר הצדק. כהורים, אנו רוצים למנוע מילדינו דאגות, קושי וצער. אך יחד עם זאת, חשוב לזכור שסבל, עצב, פחד וכעס הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ורצוי שנדע כיצד להתמודד עם רגשות אלו ולא להתעלם מהם. התעלמות לא גורמת למחשבות ולרגשות שלנו להיעלם, אלא להיפך: ככל שננסה להתעלם יותר, כך הם יגיעו בעוצמות גבוהות יותר.

כמו כן, חשוב לדעת שהדמיון והמחשבות של הילדים והילדות שלנו עובד שעות נוספות, ובעוד שהם שמים לב לדברים שאינם מדוברים, הם עלולים להרגיש רגשות של בלבול, אשמה, חרדה ובושה. במוחם, המצב עלול להיות גרוע יותר, אולי אפילו באשמתם. הם נשארים עם השאלות, התהיות והפחדים שלהם לבד, והמסר הסמוי שעובר אליהם, הוא שישנם דברים שאי אפשר לדבר עליהם עם ההורים. אנחנו ההורים צריכים לחשוב על מסר אחר שאנחנו רוצים להעביר להם, מסר של פתיחות וכנות, מסר של חוסן רגשי. גם אם ישנם דברים קשים, לא נעימים ועצובים, אנחנו כאן עבורכם. אנחנו יכולים לדבר איתכם על כל נושא, גם אם הוא מאוד עצוב, מכעיס, מביך וכדומה.

לעצב, כמו לכל הרגשות שלנו, יש תפקיד. ואנו כהורים צריכים לזכור זאת. התפקיד של העצב הוא למצוא עידוד, תמיכה ונחמה אצל מישהו שאכפת לו מאיתנו. שנדע שיש משהו שזקוק לתשומת לבנו, לאותת לא.נשים אחרים שאנחנו זקוקים לחום, טוב לב ואהבה.

לעיתים הילדים שלנו (ואנחנו כמותם) מתפתים להדוף את העצב שלהם, להדחיק אותו, להרחיק אותו, לכסות אותו ברגש אחר כמו כעס, או להעמיד פנים שאינו קיים. אך פה גם נמצא המלכוד: ככל שננסה להתעלם מהרגש שלנו, כך הוא יגיע בעוצמות גבוהות יותר.

כהורים רצוי שניתן תוקף לרגש של ילדינו ונהיה אמפתיים כלפיהם. הרבה פעמים אנחנו מתפתים לשנות את המצב, לעודד ולהוציא את ילדנו מהעצבות שלהם מהר מדי. אנו צריכים להעביר להם את המסר שעצב הוא רגש טבעי ובריא. עצב הוא הדרך בה אנחנו מסתגלים לעיתים למציאות חדשה, והוא רגש חשוב ביותר.

ההורים במקרה הזה, ניסו להסיח את דעתה של בתם, דרך פיצוי, כדי שלא תרגיש את העצב (או האכזבה, התסכול וכו'). עדיף לשים לב אל הרגש, לתת לו שם (לשָיֵים את הרגש), לדעת איך זה מרגיש, למה הוא גורם לי, ולדעת שהיא יכולה לשאת אותו, ושאנו ההורים שם בשבילה.

בנוסף, גם משפטים כמו: "אני לא רוצה שתהיי עצובה..." או "אל תהיי עצובה!" מעבירים מסר בעייתי, מסר שיש להרחיק ולהימנע מרגשות לא נעימים, ושזה לא טוב להיות עצובים. אני רוצה להעביר לה מסר שעצב הוא חלק מהחיים שלנו, לתת לרגש מקום.

חשוב שהילדים שלנו יראו גם אותנו מרגישים את הרגשות הקשים האלו, ושאנחנו יודעים לנהל אותם. זה יעזור להם לנרמל את החוויה שלהם ויגרום להם להרגיש בטוחים לדבר על מה שהם חווים.

רצוי לזכור שלפעמים יש אובדן גדול ואי אפשר לשנות את המצב, לדעת שגם זה קורה ופשוט להיות שם עבורם, תומכים ואוהבים.

​