מחשבות על חולי ומוות בזמן הקורונה...

בתקופה זו אנחנו מוצפים בחדשות בנושא הקורונה. הקורונה הספיקה לשנות את שגרת חיינו, ותעשה זאת עוד זמן מה. חלק מהדאגות שעולות אצל הילדים, המתבגרים וגם אצלינו המבוגרים הן מחשבות על חולי ועל מוות. כל יום סופרים באמצעי התקשורת נדבקים חדשים, חולים קשה ומונשמים. סיפורים קורעי לב על א.נשים שנדבקו, שיצאו מהמחלה ועל כאלה שנפטרו. נדמה שסיפורי החולי והמוות אופפים אותנו 24/7.

מה אפשר ורצוי לעשות כשעולות שאלות כאלו? שאלות על חולי ומוות?

הרבה הורים מגיעים אלי ולא רוצים לדבר עם ילדיהם על כך, כל עוד הם לא חייבים. האינסטינקט הוא, של רצון לשמור ולהגן על הילדים והילדות שלנו כמה שאפשר מהמציאות הלא פשוטה: מהסבל שקיים בעולם, מחוסר הצדק, מחלות ומוות. אנו מעדיפים לא לספר לילדים והילדות שלנו על כך. אנו רוצים להגן ולשמור עליהם מעוולות העולם, למנוע מהם דאגות, קושי וצער, ברור! מי לא היה רוצה בזה? אך סבל, עצב, פחד, כעס הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. ועל כן רצוי שנדע איך להתמודד עמם ולא נתעלם מהם.

התעלמות לא גורמת לרגשות להיעלם, אלא להיפך, ככל שאנסה להתעלם, הם יגיעו בעוצמות גבוהות. הדמיון והמחשבות של הילדים והילדות שלנו עובד שעות נוספת, ובעוד הם שמים לב לשינויים שקורים ולא מדברים עליהם, הם עלולים להרגיש בלבול, אשמה, בושה וחרדה. בעיני רוחם, המצב תמיד יהיה גרוע יותר, אולי אפילו באשמתם. הם נשארים עם השאלות, התהיות והפחדים שלהם לבד והמסר הסמוי העובר אליהם, הוא שישנם דברים שלא מדברים עליהם.

לכן, כשמגיע רגע של שאלה, רצוי לתווך את המציאות לילדים והילדות שלנו. ברמה שלהם, בגובה העיניים ולפי התפתחותם הרגשית והקוגניטיבית.

חשוב לדבר איתם, להסביר ולתווך להם את המצב, כל ילד לפי גילו. אל תחששו לשמוע שהם מפחדים או מבוהלים, בתקופה כזו זה הגיוני מאוד. תנו תוקף לרגשות שלהם, ונסו לא לבטלם במשפטים כמו: "זה לא מפחיד" או "לא יקרה לנו כלום."

שאלו אותם איך הם מרגישים? האם הם מפחדים? אם כן, שאלו מה הם חושבים שיעזור להם לפחד פחות? מה אנחנו יכולים לעשות? מה הם יכולים לעשות? טוב לשמוע מה מלחיץ ולדבר על הדברים. אנחנו בדרך כלל רוצים ישר להרגיע ולהיות בתחושה של פעולה (doing), אבל חשוב קודם כל להקשיב ולהיות (being) עם הילדים שלנו. להיות אמפטיים לרגשות שלהם ולנרמל את המצב, שהוא אכן מצב אחר, ועלול להיות מפחיד. לתת מקום לפחד ולא לנסות לסלק אותו מיד. הפחד שם, גם אצלינו, וטוב לומר זאת גם לילדים שלנו.