איך הורים יכולים להגיב בצורה מאוזנת כשמדובר בחרדות של הילדים והילדות שלהם.ן?
בטיפול שלנו בחרדות של הילדים והילדות שלנו רצוי שנגיב בצורה מאוזנת, משמע, לא להיות בקצוות של "מגוננות יתר" או נוקשות יתרה. עלינו ההורים להיות אמפטיים לחרדה ולנרמל את רגשות הפחד שחווה הילדה, לקבל ולהיות מודעים לסבל של הילדה, לדעת שהיא מרגישה את החרדה והיא אכן סובלת.
יחד עם זאת, על ההורה לתמוך בילדה ולעודדה להתמודד עם הפחדים- לא לוותר לה לתפקד ולבצע את הדרוש. הרבה פעמים הנטייה הטבעית שלנו, כאשר אנו רואים ילד בוכה וסובל, היא לוותר לו על תפקודים מסוימים או מטלות מסוימות. אבל לא כך הדבר בחרדה ובהתמודדות עם הפחד! נכון, זה יהיה קשה! נכון, אני יכול לחשוב שזה בלתי נסבל לראות את הילדה שלי סובלת כך וברצוני להקל עליה ומיד ולוותר. אך יש לזכור שכאשר אני מגוננת יתר על המידה (overprotective) על הילדה ולא נותנת לה להתמודד עם הפחד, ואף מבצע בעבורה "התנהגויות בטוחות" (כמו לסגור את כל התריסים בבית, פן יכנסו גנבים...) אני בעצם מגבירה את החרדה ואת הסבל שלה.
יחד עם זאת, גם לא לדרוש מהילד ביצוע של מטלות בלי לתת מקום לחרדה. הורה בלי טיפת אמפתיה וידיעה שהילד שלו אכן סובל ומפחד, ורק אומר לו "זה שטויות! זה לא מפחיד בכלל!" עלול לגרום לכך שהילד חושב שמשהו אצלו לא בסדר שיש לו רגשות כאלו.
לפחד זה בסדר, זה נורמלי, עכשיו בואו נראה איך אנחנו מצליחים לנהל את הפחד, במקום שהפחד ינהל אותנו!
Comments