Helvetica Light is an easy to read font, with tall and narrow letters, that works well on almost every site.

O

קישור למאמר ב-ynet: 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5372081,00.html

כשמתחילים הלימודים מתחילות להן גם ההפסקות. למרות שאנו ההורים חושבים על "הפסקה" כדבר נהדר, פסק זמן מלמידה, זמן לבלות עם חברים, לשחק, להתאוורר ולהתרענן, ישנם ילדים רבים המגיעים לזמן ההפסקה מודאגים וחוששים. לעומת זמן השיעור, שהוא זמן מתוכנן, תחום במסגרת, עם התחלה, אמצע וסוף, ומורה שאומרת מה עושים בכל רגע נתון (בדרך כלל...), ההפסקה היא זמן בלתי מובנה. בהפסקות, הילד צריך להחליט לאן ללכת, עם מי ובמה לשחק. ילדים רבים נלחצים ומרגישים חוסר אונים מול הזמן ה"פרוץ" הזה.

במקרים רבים יהיו אלה הילדים הביישנים והמופנמים. אין זה אומר שאלה ילדים עם בעיות או חסרי כישורים חברתיים ואל לנו ההורים להיכנס ללחץ. שאלות כמו: "שיחקת היום בהפסקה? עם מי היית היום בהפסקה? למה אתה לא הולך לכדורגל?! למה לא הצטרפת לכל הבנות שמשחקות בחוץ?" הן  שאלות שעלולות  להלחיץ, וכשאנו שואלים אותן, אנו מעבירים את הילדים שלנו  סוג של בדיקה: האם הצליחו או נכשלו במשימה? זכרו תמיד, שילדים קוראים היטב גם את המסרים הסמויים של ההורים, ויודעים היטב מה מטריד אותנו.

אז מה עושים? קודם כל יש מה לעשות, ואלו הן כבר חדשות טובות!

ראשית כל, אנחנו כהורים צריכים לגלות אמפטיה ורגישות למצב של הילד. זכרו כי ילדים רבים בעיקר אם הם בכיתות הנמוכות, חווים קושי מעין זה.  מניסיוני, רבים מתלמידי כיתות א' ו- ב', המומים נוכח ההסתגלות בחודשים הראשונים של שנת הלימודים. ברוב המקרים, ילדים רבים מתבוננים, חוקרים, מבינים מי נגד מי, איפה מותר להיות, איפה נעים וכו'. להורים, העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא לקחת נשימה ארוכה ולזכור שהדברים לוקחים זמן.

אמפטיה היא היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות אתו. זהו תהליך רגשי, שבו משולבים גם מרכיבים קוגניטיביים. בתהליך זה מתפתחת רגישות, דאגה ואכפתיות כלפי האחר. התנהגות אמפטית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת. זוהי בעצם היכולת של אדם "לשים עצמו בנעליו של האחר". לכן, אנו כהורים יכולים להגיד לילד משפטים כגון: "להתחיל שנה חדשה זה מצב לא פשוט, צריך ללמוד המון דברים חדשים ולוקח הרבה זמן", או "הפסקה היא באמת זמן מבלבל ולא פשוט, לא תמיד יודעים מה רוצים לשחק ועם מי."

 

 

 

 

 

 

שנית, עלינו לנרמל (מלשון "נורמלי") את המצב, משמע, לומר לילד שמה שהוא חווה הוא מצב רגיל, "נורמלי", שרבים אחרים חוו או חווים. בעצם, אנו מנרמלים את הרגשות והקשיים שהילד שלנו מרגיש. הידיעה שילדים אחרים, כמו גם מבוגרים ואף ההורים שלנו, חוו סיטואציות דומות ורגשות דומים היא חשובה ביותר. הילד שלנו אינו מוזר או היחידי שחווה את הסיטואציה. אנו יכולים לומר לו: "אתה יודע, הרבה מאוד ילדים לא יודעים מה לעשות בהפסקה" או "הרבה ילדים מחכים להפסקה, וכשהיא מגיעה הם לא יודעים מה לעשות. אני זוכרת שכשהייתי ילדה, חיכיתי פעם להפסקה, ובסוף כשהגיעה, לא ידעתי עם מי לשחק וסתם הסתובבתי לי לבד בבית הספר". אנו נותנים לילד את ההרגשה שזה קרה או קורה לכולם ואפילו לנו ההורים.

            אחרי שעשינו את שני הדברים האלה, אנו כבר מוכנים לשלב של נתינת פתרונות פרקטיים:

תכנון מראש. ניתן לתכנן מראש עם הילד מה האפשרויות שלו בהפסקות. זו הזדמנות מצוינת לשמוע על מה שקורה בבית הספר ומה מותר לעשות בהפסקה. אתם תראו שכשתעלו רעיונות, הילד יספק אינפורמציה רבה על מה שיש לבית הספר להציע, מה מותר לעשות, מקומות בהם אפשר להסתובב, אם מותר להיות בכיתה או לא וכו'. ניתן להעלות עמו רעיונות למשחקים שאפשר לשחק בהפסקה, כגון: תופסת, מחבואים, סרדינים, שח מט, כדורסל, כדורגל, קלאס ועוד, כמו גם עם מי הוא רוצה ויכול לשחק.

לשאול חבר מבעוד מועד. הרבה פעמים עוזר להציע לילד שלנו לשאול חבר אחר בתחילת היום אם הוא ירצה לשחק אתו. לדוגמא: כאשר תגיע היום לבית הספר ותראה את דן, תשאל אותו אם הוא ירצה לבלות אתך בהפסקה. כך יגיע בנכם לזמן ההפסקה רגוע ונינוח.

להתייעץ עם המורָה. אחד הדברים החשובים ביותר שתוכלו לעשות הוא כמובן לדבר עם המורָה ולהסב את תשומת ליבה לעניין. המורָה היא אשת המפתח שלכם! המורה יכולה להאיר אור נוסף על המצב, תוכלו להבין ממנה איך הילד מסתדר במהלך יום הלימודים בכלל ובהפסקות בפרט. המורה גם תוכל לתאר את מצבו של ילדיכם מנקודת מבטה וכדאי להקשיב לה. היא ראתה עשרות, אם לא מאות, תלמידים מתחילים את שנת הלימודים. כמו כן, בתחילת השנה יש התמקדות בנושא החברתי וההפסקות, ותוכלו לשמוע ממנה מה קורה בכיתה. הרבה פעמים המורות מעבירות מערכי שיעור על ההפסקה: מה אפשר לעשות בהפסקה, עם מי, איפה וכו'. המורה אף עוברת ילד-ילד ובודקת מה כל אחד הולך לעשות בהפסקה, ואם ילד מסוים לא יודע, הכיתה יכולה לעזור ולהציע, וגם כמובן להזמין למשחק. בנוסף, היא יכולה לשאול באופן יזום ולהציע לילדים שמתקשים להחליט מה לעשות בהפסקה.

להביא משחק מהבית. פעמים רבות בתחילת השנה ניתן להביא משחק מהבית כמו כדור, גומי לקפיצה, חבל, משחק קופסא וכו'. עליכם לבדוק עם המורה אם היא מסכימה, או אולי אפילו לתקופה, להסכים על משחק קבוע. זאת בכדי שילדיכם ירגיש בטוח יותר, שהגיע מצויד עם משחק מהבית ויש לו מה לעשות בהפסקה.

 

 

המשיכו להיות בקשר שבועי עם המורה. המורות הן בעלות ידע והבנה של מצבים מעין אלה. גם אם לכם המצב נראה קשה, המורה היא זאת שרואה את הילד ויכולה להעריך את מצבו ביחס לילדים אחרים. רק בהמשך, ובמידה והמורה תעדכן על קשיים חברתיים או בעיה בכישורים חברתיים, כדאי יהיה לפנות לאיש מקצוע.

   הנה היא מגיעה.... ההפסקה!

Follow

  • Facebook - Black Circle

E-Mail

כתובת

הסייפן 4, רמת השרון

©2017 by Tali Shtram. Proudly created with Wix.com